<h1>ראב"ן סימן שמ"א</h1>
<h2>דף כג.</h2>
אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ומותבינן הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין עליו ומפרישין אותו ערום בין השמשות, ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברוכי כי קאי ערום היכי מברך והא בעי' והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וליכא, ומשני אמר אביי וודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה, ופריך והא יו"ט שני דספק דדבריהם ובעי ברכה ומשני התם כי היכי דלא ליזלזלו ביה. מדקאמר כל ספק דבריהם לא בעי ברוכי שמע מיניה דכל ספק דבריהם כגון ספק שמיני ספק שביעי דסוכה לא מברך, והיינו דאמרי' במס' סוכה [מ"ז.] יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן, וכי נולד מהול שהוא ספק ערלה כבושה לא מברך וכן כל כיוצא בהן. ומדקאמר ביו"ט שיני דמברכינן כמו ביו"ט ראשון כי היכי דלא ליזלזלו ביה, שמעינן דכל ברכות שמברך ביו"ט ראשון אסוכה ליישב בסוכה וכן אלולב מברך נמי ביום שני בין אסוכה בין אלולב שהחיינו דאי לא אתי לזלזולי ביה, דאי משום ליישב בסוכה ועל נטילת לולב היכי מברכין וליכא הבחנה דקדושה אלא בשהחיינו. ונראה לי דמהכא סמכו אבותינו לומר שהחיינו ביו"ט שני.
צריך אדם להתרחק מכל דבר דאתי למיחשדיה ביה, מקרא וממתניתא, קרא [משלי ד'] ולזות שפתים הרחק ממך, מתני' דתניא אמר ר' שמעון בשביל ארבע דברים אמרה תורה הנח פיאה בסוף שדהו וכו' עד מפני החשד ומפני שלא יהיו עוברין ושבין אומרים תבוא מאירה לאדם שלא הניח פאה בתוך שדהו אבל השתא דאמרה תורה יניח בסוף ליכא חשד דאמרינן בסוף שדהו יניח.
